אך בבואי היום לשיר לך / ולך לקשור כתרים / קטונתי מצעיר בנייך / ומאחרון המשוררים. (נעמי שמר, ירושלים של זהב)

בלשון הדיבור של ימינו, לקשור למישהו כתרים פרושו להלל אותו במטרה לרומם את מעמדו: "לעיתונות יש נטיה למהר לקשור כתרים לאלה שהיא חפצה ביקרם, ולהשליכם הצדה בשאט נפש כשציפיותיה נכזבות."

מקור הביטוי "לקשור כתרים" הוא בתלמוד. במסכת שבת (ט פח) מסופר שמלכי השרת קשרו שני כתרים לראשו של כל אחד מישראל, ובהמשך מסופר על משה רבנו שעלה לשמים ומצא את הקב"ה קושר כתרים לאותיות.

קשירת הכתרים לאותיות היא קישוט המקובל בכתיבת ספרי תורה ומזוזות. בהתאם למסורת, סופרי הסת"ם מקשטים חלק מהאותיות בספרי התורה על ידי תגים מיוחדים.

ישנם שני סוגי תגים:

1. תגים בצורת קו, למשל:
2. קווים עם כתר, למשל:

הכתרים נראים כמו קוים דקים שבראשם נקודה עבה. יש אותיות שעליהן כתר אחד, ויש אותיות שעליהן שני כתרים ויותר, עד שבעה כתרים. יש חוקים קבועים לציור הכתרים: למשל על אותיות שעטנ"ז ג"ץ מציירים תמיד שלושה כתרים. איננו יודעים היום מהי הסיבה לכתרים ומדוע נבחרו דווקא אותיות מסויימות לציור הכתרים.