אצל

כשאומרים "אצל", מתכוונים היום בדרך כלל למשמעות של "בחזקתו של" או "ברשותו של", למשל: "הספר נמצא אצלך". למילה יש משמעות נוספת של "בבית של": "אצלי בבית"; "הוא גר עדיין אצל ההורים"; "אצלי או אצלך?". המשמעות הזאת קיימת כבר בלשון חז"ל: "המתארח אצל עם הארץ - נאמן" (משנה, דמאי ב ב).

אבל למילה אצל יש עוד שני פירושים נוספים:

1. ליד
   • וַתְּהִי נִבְלָתוֹ, מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ, וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה (מלכים א יג כד)
   • "חזר וישב אצל השלחן" (ביאליק)
   • "אני יושבת אצל שולחן הכתיבה, משרבטת חרוזים על דף נייר"

   "אצל" - דף מספר לימוד עברית לילדים, 1914

2. בקרב
   • חום אצל תינוקות, שיעול אצל ילדים.
   
   במקום המשמעות השנייה הזאת, מקובל היום להשתמש במילת היחס "ב..", כגון אסטמה בילדים, אדמת באמהות. לא תמיד זה תחליף מוצלח.

שימו לב שההגייה הנכונה של המילה "אצל" היא במלעיל ולא במלרע (ההטעמה על הא'), כמו בשיר "הוי ארצי מולדתי" של שאול טשרניחובסקי: "זית אצל זית" .
ייתכן ששינוי ההטעמה ממלעיל למלרע קרה בגלל הרצון להבדיל בין מילת היחס לבין שם תנועת המחתרת אצ"ל ("הארגון הצבאי הלאומי"). אבל מאחר שהיום עברו כבר כמה עשרות שנים מאז פירוק המחתרות, נראה לי שאפשר לנסות לחזור להגייה הנכונה של המילה.