|
בשם "נִכְסֵי צֹאן-בַּרְזֶל" (inalienable goods) אנו מכנים נכסים תמידיים ובני קיימא. למשל, יצירות תרבות בתחומים שונים (ספרות, שירה, משפט וכד'), שנכנסו לקאנון הלאומי והפכו לחלק מנכסי התרבות של העם. מקור הביטוי הוא במשנה. בזמן המשנה כינו בשם "צאן ברזל" את הנכסים שהביאה האישה בנישואיה. נכסים אלו הותרו בשימוש, אך הם נותרו בבעלותה: בעלה יכול היה ליהנות מפירותיהם, אך לא למכור אותם או לכלות אותם. בתחילה, הכוונה היתה לצאן ממש: "מקבל אדם צאן ברזל מאשתו, והוולדות והגיזין שלו, ואם מתו – חייב באחריותן" (בבא מציעא ה’). המילה ברזל משמשת כאן כעין תואר, כדי לציין את הקביעות והנצחיות של הצאן. במשך השנים, הורחבה המשמעות של הביטוי לכל נכס. למשל, במשנה תורה לרמב"ם מפורטת הלכה החלה על: "אישה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צאן ברזל, בין קרקע בין מיטלטלין" (הלכות אישות כב טו). כלומר אצל הרמב"ם אנו רואים שנכס צאן ברזל יכול להיות כל נכס בר קיימא, שהמקבל אותו רשאי להשתמש בו או לנהל באמצעותו עסק, אך הוא אחראי להחזקתו והוא מחוייב להחזירו לבעליו בתום מועד השימוש.
ביטוי קרוב: נכסי מלוג, נִכְסֵי מְלוֹג.
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
|
|