השפה העברית - ציפור הנפש

ציפור הנפש הוא דבר שיקר מאד לליבו של אדם - מטרה או אידאל שחשובים לו ביותר.

מקור הצרוף הוא בתלמוד הבבלי (בבא קמא צ ב): "יודעין כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או צפר נפשו" (הכתיב החסר במקור). הפירוש המקורי של המילים "ציפור נפשו" הוא קנה הגרון או הגרגרת – החלק בצוואר, הסמוך לחזה, שהפגיעה בו מסוכנת ביותר, ושימו לב לקשר הקדום שבין המילים נפש, נשיפה וגרון ולדמיון שבין הנשמה לנשימה.

כך למשל, באיוב (מא יא-יד), הנפש נמצאת בגרון:

מִפִּיו, לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ
מִנְּחִירָיו, יֵצֵא עָשָׁן
נַפְשׁוֹ, גֶּחָלִים תְּלַהֵט
בְּצַוָּארוֹ, יָלִין עֹז

–
–
–
–

כִּידוֹדֵי אֵשׁ, יִתְמַלָּטוּ.
כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן.
וְלַהַב, מִפִּיו יֵצֵא.
וּלְפָנָיו, תָּדוּץ דְּאָבָה.

וגם בביטוי "באו מים עד נפש" – המים הגיעו עד הגרון, כמעט עד טביעה.

יש עוד ביטויים הקושרים בין הנפש (החיים) לבין הנשיפה (מהגרון):

אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ (ירמיהו טו ט).
וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה: וּמָנוֹס, אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח-נָפֶשׁ (איוב יא כ). מפח נפש - מהשורש נפ"ח.

כל הביטויים | מילים וצירופים | ביטויים ומקורם
שאלה של משמעות | תחומי משמעות