זה נהנה וזה לא חסר

אדם המשתמש ברכוש הזולת מבלי שהזולת יפסיד בשל כך.

מקור הביטוי הוא בתלמוד הבבלי (ב"ק כ-כא): התלמוד דן בשאלה האם יש לפצות בעל רכוש על שימוש שנעשה ברכושו מבלי שידע על כך, וקובע שברוב המקרים אין צורך לפצות אותו אם לא לו נגרם כל נזק או הפסד עקב השימוש.