עצמותיו רעדו ושיקשקו. במקרא: התרככו (מחמת הזעזוע והתדהמה).

נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי, רָחֲפוּ כָּל-עַצְמוֹתַי (ירמיהו כג ט).

המשמעות המודרנית מוכרת בעקבות שירו של אלתרמן:

		אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה מקור עצמותייך, אכסך ואשכב על אבן.
(ניגון עתיק, אלתרמן)

רחף – ארכאי: התרכך.