אני מודָה לקימי על הארוחה ואומרת לילה טוב למר דטאמבל. "זה היה עונג, קלייר," הוא אומר. "אבל את חייבת לקרוא לי ריצ'ארד".

שימו לב למשפט השני: אם אבקש מכם לשחזר את המשפט המקורי באנגלית, סביר להניח שתצליחו לעשות זאת כמעט מילה במילה. למה? כי המשפט הזה כתוב במה שנקרא "תרגומית" – כאילו-עברית, שלמעשה היא תרגום מילולי מדי של שפת המקור, לרוב אנגלית.

המשפט המקורי כאן הוא כמובן:

		“It was a pleasure, Clare,” he says. “But you must call me Richard”.

המשפט לקוח מ"אשתו של הנוסע בזמן", רב-מכר וספר מצוין מאת אודרי ניפנגר, בתרגומו של אסף גברון (כנרת, זמורה-ביתן, 2005). התרגום היפה של גברון הוא כנראה אחת הסיבות להצלחת הספר גם בישראל: הוא גם חינני וגם, כמעט תמיד, נאמן ומדויק, אלא שפה ושם הוא גולש לצמידות מילולית מדי לטקסט המקורי. בחלק מהמקרים האלה, התוצאה היא שקשה להבין למה הכוונה; במקרים אחרים, הכוונה ברורה, אך הקורא עלול לחוש שהוא לא ממש קורא בעברית.

המבחן הטוב ביותר לעבריות של הטקסט הוא לחשוב מה היה נאמר – או נכתב – אילו הטקסט היה נכתב במקורו בעברית. כאן הדובר הוא ריצ'רד דטאמבל, איש מבוגר ומשכיל, והוא מתבטא במשלב רגיל – לא גבוה במיוחד, לא סלנגי ו"נמוך" במיוחד. מה הוא היה אומר לחברה של בנו, שאותה פגש הערב לראשונה, אילו היה מדבר עברית? פה אנחנו נתקלים במכשול הראשון: תרגום אינו "רק" החלפה של מילים ומבנים תחביריים בשפה אחת במילים ובמבנים תחביריים בשפה אחרת, אלא העברה משפה השייכת לתרבות מסוימת לשפה השייכת לתרבות אחרת. בתרבות שרוב דוברי העברית היום שייכים אליה, קלייר לא הייתה קוראת לאביו של החבר שלה "מר" או "אדון" מלכתחילה – "מר" איננה ממש בשימוש, ו"אדון", כמו "גברת", מופיעים לרוב בהקשרים רשמיים, בעיקר בכתב, או כשאיננו יודעים את שם האדם שאנחנו פונים אליו ("גברת, השארת את האורות של האוטו דולקים!") או בנימה נוזפת או אירונית ("גברת עוזיאל הצעירה, לאן נראה לך שאת הולכת?"). אילו ריצ'רד דטאמבל היה דובר עברית, הוא לא היה אומר את המשפט הזה מלכתחילה.

בכל זאת, מלאכתו המתסכלת-לעתים של המתרגם היא לתרגם. החלק הראשון של המשפט הוא קל יחסית: "קלייר, שמחתי להכיר אותך" או "היה לי נעים להכיר אותך". ולגבי החלק השני, תרגום מוצלח יותר בעיניי הוא "אבל תקראי לי ריצ'רד".

דוגמה אחרת מופיעה כמה שורות אחר-כך. קלייר שואלת את החבר שלה:

		– "הייתי בסדר?" – "בסדר? היית מבריקה! הוא מת עלייך!".

למה "מבריקה"? באנגלית כתוב: “You were brilliant”. אילו היינו צריכים לתרגם a brilliant scientist, התרגום המתבקש אכן היה "מדען מבריק". אבל כאן הנרי פשוט אומר לקלייר "היית מדהימה!" או "היית נהדרת!".

למה מתרגמים רבים נוטים לתרגומית? מתרגם קורא את הטקסט המקורי בתשומת לב רבה ושם לב לניואנסים שלו (לפחות, כך הוא אמור לעשות); והוא מכיר היטב את שפת המקור ואוהב אותה (כנ"ל). ההיכרות האינטימית הזאת עלולה לצבוע גם את התרגום בצבעי שפת המקור, למשל, משום שתרגום מילולי מדי של ביטוי ייראה למתרגם טבעי ונכון. גם ריבוי התרגומית בסביבתנו הכתובה גורם, בהיזון חוזר, לכך שביטויים תרגומיים ייראו לנו טבעיים, ומגדיל את שכיחותם בתרגומים חדשים וגם בטקסטים שנכתבו עברית במקור.

לא מיותר להזכיר גם את הפן הכספי – התשלום למתרגמים הוא לצערנו נמוך בדרך-כלל. מתרגמים שרוצים בכל זאת להתפרנס ממקצועם חייבים לעבוד במהירות, והחלקות תרגומיות מסוג זה הן גם תופעת לוואי של עבודה מהירה מדי.

כאן משתלב העורך, שאחד מתפקידיו הוא לזהות תרגומית ולהציע חלופה עברית. פה מעניין להצביע על שתי גישות שונות לעריכת תרגום: גישה אחת היא לקרוא תרגום מול מקור – גישה המגדילה את הסיכוי להבחין באי-דיוקים בתרגום. חסרונה של גישה זו הוא שהעורך שקוע גם הוא בטקסט המקורי, ועלול להיות מושפע ממנו – בקצב, במבנה המשפט ובביטויים. גישה שנייה היא לקרוא את התרגום בלבד, ולפנות למקור רק כדי לבדוק שאלות ספציפיות. פה היתרונות והחסרונות, כמובן, הפוכים.


נסיים בתרגיל נחמד בתרגום מאותו הספר. הנרי, המלווה את אשתו בלידתה, מדבר בלבו אל העוברית-התינוקת וקורא לה: “Come out, come out wherever you are”. זוהי כמובן הקריאה של ה"עומד" במחבואים כשהוא מסיים את הספירה ויוצא לחפש את המתחבאים. הקריאה המקבילה בעברית – "כל העומד מלפניי ומאחוריי" וכו' – לא מתאימה כאן משום שהיא אינה קריאה למישהו לצאת. תרגום מילולי ("צאי החוצה, צאי החוצה איפה שלא תהיי") גם אינו בחירה טובה בעיניי משום שרוב קוראי העברית לא מכירים את הקריאה הזאת ולא יזהו אותה כשייכת למשחק המחבואים, ויתרה מזו – מכיוון שהיא קצרה, פשוטה ולא מחורזת, לא תהיה להם דרך לדעת שלפניהם ציטוט או אלמנט הלקוח ממשחק ילדים. החלופה המתבקשת היא השיר לשבלול "ברלה, ברלה, צא החוצה", אך "ברלה", שמקורו ביידיש, אינו מתאים ביותר להנרי, ספרן משיקגו. אני הייתי מציעה את "צב צב צב, צא צא צא – לא רוצה ולא רוצה!" של דתיה בן-דור: גם מי שאינו מכיר את השיר, יבין מה הוא רואה.


את הרשימה הזאת כתבתי בעקבות פגישה שלי עם תלמידי סדנת התרגום של בית הספר הדמוקרטי "קהילה", שבה שוחחנו על תרגום כטקסט עברי עצמאי ועל תפקיד העורך. תודה ליעל ארבל, מנחת הסדנה, שהזמינה אותי להיפגש עם תלמידיה הנבונים ואוהבי השפה; זה, באמת ובתמים, היה עונג.

קוראי הרשימה מוזמנים להצטרף לתלמידי הסדנה של יעל ולהציע חלופות עבריות יותר למשפטים המסומנים באותיות עבות, חלקם מתורגמים, חלקם סתם בתרגומית:

• "הו, קלייר, אני מצטער, אני מצטער". במקור:
  “Oh, Clare, I’m sorry, I’m sorry”
  ("אשתו של הנוסע בזמן").
  
  
• – "אני לא יודע איך להתחיל".
  – "פשוט תירק את זה החוצה". ("אשתו של הנוסע בזמן").
  
  
• "ארבעה חודשים בלבד לתוך ההתמחות, רבע שנייה אחרי שסיים את הסטאז', הוא נשאר בתורנות עם מחלקה ובה 40 חולים" (YNET, "ניצבים בטרגדיה של הרפואה הציבורית", פולינה פרלמן, 5.4.11).
  
  
• "אובמה על עזיבתו של עמנואל: 'הוא תמיד היה שם בשבילי'" (גלובס, כותרת הידיעה, 1.10.10).

---

ליצירת קשר עם המחברת: shlomit.ouziel@gmail.com.