השפה העברית
מבוא לערבית למביני עברית
כל הזכויות שמורות ©
אברהם שלום
לדף הקודם | לדף הבא

א' האלף בית של הערבית

1. האותיות בערבית
מקורן בא''ב האשורי, הכתב המרובע של העברית. האותיות בערבית מחוברות ביניהן וצורתן השתנתה. בא''ב הערבי 28 אותיות, מהן 22 אותיות הא''ב העברי . בא''ב הערבי אין אות ס' אך ש' ימנית וש' שמאלית נחשבות לשתי אותיות נפרדות. בנוסף על אותיות הא''ב העברי באות עוד שש מן האותיות הללו וסימן נקודה מעליהן. כמו שבעברית כיום אנו כותבים, למשל, ג'ורג', לסמן צליל לועזי שאינו קים בעברית, באות עברית ועליה סימן גרש, בערבית מסמנים צליל ערבי שאיננו קים בעברית באות עברית או ארמית ועליה סימן נקודה.

בעברית לאותיות בגדכפ''ת צליל שונה בין אות בדגש קל ובין אות רפה בלא דגש. בערבית אין סימן דגש קל.

האות פ בערבית רפה תמיד. בעברית פָּתַח, פָּרָשׁ, בערבית פַתַח, פַארִשׂ, הפ' בראש המלה רפה.

צליל האותיות ב, ג, ד, כ, ת, תמיד בדגש קל, בלא קשר למקומן במלה. בעברית נאמר כָּתַב, הכ' בראש המלה בדגש קל, ונאמר יכתב, הכ' רפה. בערבית כַּתַּב, בעבר וצורת העתיד יַכְּתֻּבּ.

האות ו' מבוטאת כמו בעברית שנשתמרה בקהלות תימן ועירק, למשל. כמו W אנגלית ולא כמו V.

האות הערבית ג מבוטאת בערבית הספרותית כמו האות האנגלית G בשם העיר GENEVA . בערבית המדוברת המצרית האות מבוטאת כמו ג עברית. בכתיבת ערבית באותיות עבריות מעתיקים חכמינו אות זאת בסימן ג ונקודה מעליה גֹ (כך למשל התעתיק ב'הגדה של פסח עם שרח ערבי', הגדה בצרוף תרגום לערבית.)

2. שש האותיות הנוספות בערבית הן

ד֗ ח֗ ט֗ ע֗ צ֗ ת֗
םמה מסמלות האותיות הללו?

ע֗
המלה הערבית לתרגום המלה העברית מערה נכתבת מע֗רה. הצליל של ע֗ דומה לצליל של האות הלטינית R בצרפתית וזהה לצליל של האות ג ללא דגש קל בעברית בהגיה שנשמרה בפי בני קהלות עיריק ותימן למשל. צבע בעברית, התרגום הערבי נכתב צבע֗, המלה העברית צעיר, קרובה לה המלה הערבית צע֗יר, שפרושה קטן.

חכמינו שהיו כותבים ערבית בתעתיק עברי היו מעתיקים אות ערבית זאת באות ג, לצין הגיה של ג רפויה בעברית, בלא דגש קל. כך שם העיר בע֗דד בעירק היה נכתב בגדד, ומבוטא בג' רפויה. אם אבי המשפחה היה צבע, והמשפחה קבלה את השם צבאע֗ ובתעתיק לעברית מדוברת בימינו סבג או סבאג. צורף זהב בערבית צאיג̇, הצורף אצאיג̇ או בתעתיק לעברית מדוברת אסיג. ( האות צ מבוטאת בעברית כמו צ בערבית אבל במבטא האשכנזי והצברי האות נקראת כמו הצרוף ts במלה האנגלית its, ולכן בתעתיק צ מערבית מופיעה בספרים בימינו האות ס במקום האות צ).

ד֗
האות הערבית ד֗ נהגית כמו צרוף האותיות th במלה האנגלית the וכמו האות העברית ד ללא דגש קל במבטא המדויק של קהלות עירק ותימן. המלה הערבית ד֗הב תרגומה לעברית זהב, בארמית דהב או דהבא ( צורת הידוע, א בסוף המלה, הפכה בארמית היותר מאוחרת להיות הצורה המקובלת גם בשם לא מיודע) .כך בערבית הד֗א, בעברית הזה. בערבית אלד֗י, אשר, בארמית די.

ח֗
בערבית נהגית כמו כ עברית ללא דגש קל. אבל האות הזאת מקבילה לאות ח בעברית. אח֗, פח֗ בערבית, אח, פח בעברית. חַ֗טַאַ, פעל בערבית במשמעות טעה וגם חטא.

ט֗, צ֗
לשתי האותיות הללו צליל שוה בערבית של עירק. בארצות אחרות צליל האות ט֗ כמו ט קשה. בשפה המדוברת בסוריה למשל צליל האות הוא כמו ז מודגשת. כך 'עזים' = עצום, מצוין. שם השליט הסורי היה מבוטא חאפז אל אסד. צליל האות צ֗ כמו ד קשה.

לשתי האותיות הללו במלים בערבית מקבילה אות אחת צ במלים בעברית. צ֗אן בערבית, צ֗ בפתח, המקבילה העברית צאן, הצ' בחולם, אבל נכתבת בא' אלמת. צ֗רר נזק בערבית, צורר, אויב בעברית. ארץ֗ בערבית, ארץ בעברית. וגם במקביל לאות ט֗ אנו מוצאים, טִ֗ל בערבית, צֵל בעברית, ט֗בי בערבית, כמו שם אותה מדינה אבו ט֗בי, צבי בעברית.

בארמית מקבילות לשתי האותיות הערביות ט֗, צ֗ מלים בשתי אותיות שונות, ט' או ע', בהתאמה. כפי שנראה בסעיף 11 בהמשך. אם על פי הצליל אנו מתקשים לקבוע אם הכתיב בערבית הוא באות צ֗ או ט֗ נוכל לבדוק מה הכתיב אם יש מלה מקבילה בארמית.

עט֗ם בערבית, עצם בעברית, עטם בארמית. כתובת ארמית שנמצאה במערה בסביבות ירושלים 'לכה התית טמי עוזיה ולא למפתח'. = לכאן הובאו עצמות עוזיה ולא לפתוח. ט֗הר, הופיע בערבית, צהר בעברית, חלון, צהרים, הזמן שמופיעה השמש בנקודה הגבוהה ביותר בשמים. ארץ̇̇ בערבית, ארץ בעברית. .

ת֗
האות הזאת מבוטאת כמו צרוף האותיות th במלה האנגלית thin. לאות הזאת מקבילה במלים ארמיות האות ת, במלים עבריות מקבילות מתאימה לאות הזאת האות ש. למשל בערבית חרת̇̇, בעברית חרש. המספר 3, בעברית שלשה, בערבית ת֗לאת֗ה, בארמית תלתא. בערבית ת֗̇קַל =בעברית שָׁקָל וגם משקלו עלה. תַ̇קִיל בערבית = כָּבֵד. בעברית אנו משתמשים בצרוף הארמי 'טבין ותקילין' לתאור תשלום, כלומר במטבעות טובים ושקולים, מטבעות אמתיים ולא מזויפים, ובמשקל נכון (בימים שהיו משלמים במטבעות כסף או זהב במשקל קבוע).

ב' חלופי אותיות

3. חלופי שׁ ימנית ו שׂ שמאלית
לש' שמאלית בערבית מתאימה ש' ימנית בעברית. למשל, המספר 9 = תִּשׂעה בערבית, תִּשְׁעָה בעברית. ולהפך 10 = עַשַׁרַה בערבית, עֲשָׂרָה בעברית. רֹאשׁ בעברית, רַאשׂ בערבית.
אם כן ש ימנית עברית אפשר שהמקבילה לה בערבית היא ש שמאלית או ת̇ ערבית.
בערבית אין אות ס'. לאות ס' עברית מקבילה שׂ שמאלית בערבית. סִבָּה בעברית, שַׂבַב בערבית. סגד בעברית = שַׂגַדַ בערבית ומכאן שם העצם מסגד בעברית ומַשׂגִד בערבית.
אבל שַׁיִב בערבית = זקן , ומקביל לו שָׂב בעברית. הכתיב סב, סבא מאוחר ומושפע כנראה מארמית.

ג' נטית הפעלים

בעברית נוטים מן השרש שבעה בנינים. בערבית מספר יותר גדול של בנינים בהם מקבילים לבנינים העברים ומהם דומים להם. למשל בנוסף לבנינים עם דגש בע' הַפֹּעַל יבוא בנין בלא דגש ובו פתח ארוך המסומן באות הנוספת א' בין פ' הַפֹּעַל ובין ע' הַפֹּעַל. בערבית גם בנין השתפעל, מצא תכונה מסוימת באדם או בחפץ. למשל מן השרש חשׂן, יבוא 'אִשְׂתַחשׂן דבר פלוני', מצא אותו טוב. גם מִשׂתַערִב מי שמאמץ לו תכונות של ערבי או מבקש להעמיד פנים כערבי. 'אִשׂתַוטַן' מי שהתנחל ב'וַטַן', מולדת שאינה שלו, כדרך שהתנחלו במזרח התיכון הכובשים שיצאו מחצי האי ערב. בטעות נכתב בשלטים שהוצבו בכבישים ביהודה ושומרון 'מסתוטנה', לצד שם ישוב ישראלי , המלה הנכונה לכתוב על השלט היא קַריַה , עירה בערבית.
בבנין קל פעל, צורת הסביל היא בנין נפעל. שמע, נשמע. בערבית שַׂמַעַ, אִנְשַׂמַעַ. , במקביל לבנין קל ובנין נפעל בעברית. אך בערבית קימת גם צורת סביל באותו בנין, שֻׂמִעַ. צורת סביל פנימי. הצורה הפעילה נקראת 'מפעול', והצורה הסבילה נקראת 'מג'הול', נסתר. בעברית קימת בבנין פִּעֵל, הצורה הפעילה, בדגש בע' הַפֹּעַל, למשל, שִׁבֵּר, והצורה הסבילה בבנין פֻּעַל, שֻׁבַּר, גם כן בדגש בע' הַפֹּעַל. הצורה הסבילה בערבית היא בבנין קל, שֻׂמִעַ , ללא דגש.

4. חלוף בין פ' הַפֹּעַל ו' לי'
הפעל הערבי וַלַדַ מקביל לו הפעל העברי 'ילד'. בנטיה בבנין בהפעיל מן השרש 'ילד' הפעל הוא 'הוליד' ולא 'היליד'. באותו אופן, בערבית המלה 'ורק' היא השם הקבוצי לנירות, או עלוה של צמחים. בעברית אנו מכירים בשם הצבע 'ירק', אבל הפועל בהפעיל 'הוריק' ולא 'היריק'. אנו מכירים את הבטוי 'כבוד ויקר' ממגלת אסתר, והפעל בהפעיל הוא הוקיר, באות ו'. בערבית וקאר, פרושו אות כבוד. כך גם שרש הפעל וגע בערבית יתאים לו השרש העברי יגע. הַפֹּעַל הערבי וַגִֹֹעַ , כָּאַב, ושם העצם וַגַֹֹֹע, כְּאֵב, מקבילים לצורות העבריות,הַפֹּעַל יָגַע, ושם העצם יָגַע אך אינן זהות במובנן. בנטיה בהפעיל של השרש יגע, מתקבל הַפֹּעַל הוגעתי, באות ו' במקום פ' הַפֹּעַל.

5. פ' הפעל נ'
בעברית נופלת נ' הפעל בנטיה ( גזרת חסרי פ''נ) ובערבית היא נשמרת.
נטית השרש נפל. בעבר נָפַל, בעתיד יִפֹּל, הנ' נשמטת ונטמעת בפ', הנכפלת(מסומנת בדגש חזק, מכפל). בצורה דומה נטית נזל. בעבר נָזַל, בעתיד יִזַּל
אבל בערבית נַזַלַ, יַנְזִל. הנ' נשמרת.
הנ' נשמרת בערבית גם בנטית בנין נפעל. בעברית בעבר נִשְׁמַע, בעתיד יִשּׁמַע.
בערבית בעבר אִנְשַׂמַעַ, בעתיד ייַנְשַׂמִעֻ.

6. נ' בערבית, נעלמת בעברית.
הנ' נשמרת בערבית גם בשמות עצם.
נשוה בעברית בַּת, בִּתִי, בָּנוֹת ובערבית בִּנְת, בֵּנְתִי, בַּנַאת. המלה בת צורת הנקבה של בן, אך האות נ נטמעה עם הת', אשר נכפלה (מסומנת בדגש חזק, מכפל)
בעברית אַתְּ, אַתָּה, אַתֶּם, ןבערבית מופיעה האות נ',אַנְתִ, אַנְתַ, אַנְתֻם.
בעברית אַף, אַפִּי, בערבית אַנְף, אַנְפִי

ד' שמות עצם

7. חלוף חולם מלא בפתחא ארוכה
בערבית עַאלַם, בעברית עוֹלָם. נקוד עאלם בערבית בתנועת פתח בצרוף אם הקריאה א' הופך לנקוד עולם בחולם מלא בעברית.כך גם בנטית הפעל, בעברית כּוֹתֵב, בערבית כַּאתִב. בצורה דומה בעברית שָׁלוֹם בערבית שַׂלַאם, הש' השמאלית בערבית מקבילה לה ש' ימנית בעברית.

גם במעבר מערבית לארמית הופכת ש שמאלית לימנית , וימנית לשמאלית. אבל במעבר לארמית אין הפתחא הארוכה הופכת לחולם. כך המלים עַאלַם, שַׂלַאם בערבית, הופכות לעָלֽמָא, שָׁלְמָא בארמית.

המלה רַאשׂ בערבית מקבילה לה רֹאשׁ בעברית, רֵישׁ בארמית. נראה כי הא' במלה כאן היא אחת משלש אותיות השרש ונשארת בעברית והופכת לתנועת צירה בארמית.

טעות נפוצה בעתונות העברית בכתיבת מלים ערביות באותיות עבריות, לפעמים בהעתקה מן הכתיב באותיות לטיניות בידיעה שהתפרסמה בלועזית, היא להוסיף אות א' לסמן תנועת פתח קצרה.

בתעתיק מערבית יש להבחין בין תנועת פתח ארוכה לקצרה, המלים נבדלות הן בהגיה והן במשמעות.המשקל פַאעִל בערבית מקביל למשקל פּוֹעֵל בעברית, צורת בינוני של הפֹּעל, למשל כַּאתִב = כּוֹתֵב, כנוי לסופר. המשקל פַעִיל בערבית בפתחא קצרה, מתאים למשקל פָּעִיל בעברית. למשל התאר חַמִיד, פרושו ראוי לשבח (מן הפעל חַמִדַ, אשר פרושו בערבית שִׁבֵּחַ).

בנטית הפעל בעבר, בעברית כָּתַב, בערבית ספרותית כַּתַבַ (ובערבית מדוברת כַּתַב). לעמת זאת שמות בעלי מלאכה, בעברית קַצָּב, נַגָּר התנועה השניה מוטעמת ומנוקדת בקמץ ובערבית קַצַּאב, נַגַּאר, תנועה ארוכה מסומנת בפתח ובאות אלף כאם קריאה.
יש גם חלוף בשמות מגזרת נחי ע''ו ע''י, הפוך ו,י.

חוּט, חַ̇יְט
בעברית שם העצם חוט, ובערבית חַ̇יְט, ובערבית מדוברת חֵ̇יט. ובערבית אנו מוצאים את הפעל חַ̇̇̇יַּטַ, ובערבית מדוברת חַ̇̇̇יַּט, תָּפַר ושם בעל המקצוע חַיָּט הוא חַיַּאט בערבית. ההברה השניה מוטעמת והתנועה ארוכה ומסומנת בפתחא ובאם קריאה,א, בערבית.

(הערה על הנקוד העברי. בפעל כתב, נקוד הת' בפתח, כאלו ההברה אינה מוטעמת, אבל בסוף פסוק יבוא קמץ. בספרי הדקדוק מתיחסים לנקוד ההברה השניה ב'כתב' בתנועה קטנה,פתח, בהסבר כי הפעלים בצורת העבר והעתיד יוצאים מכלל ההברות. אבל יותר נכון שההברה נחשבת לא מוטעמת, ורק בסוף פסוק מוטעמת ההברה השניה ומנוקדת בהתאם בקמץ. הסבר מפורט מופיע בספר דקדוק הפה והאוזן של עוזי אורנן.)ַַ

8. הַיִּדּוּעַ: מלך, המלך
צורת הידוע בעברית, מֶלֶך, הַמֶּלֶך, האות הראשונה במלה נכפלת. דרך הידוע בערבית הוא הוספת הציון אַל, . מַלִכ, אַלמַלִכ. האותיות הערביות נחלקות לשתים, אותיות השמש ואותיות הירח. כאשר מלה פותחת באות שמש, אין נשמעת הל' של 'אל', והאות הראשונה של המלה נכפלת, כמו אחרי ה' הידיעה בעברית.

אותיות השמש הן דטלנת זסשרץ,

בעברית שֶׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ, בערבית, שַׁמְשׂ, אַ(ל)שַּׁמְשׂ. הל' נכתבת ואינה מנוקדת ואינה נשמעת, ואות ש הראשונה נכפלת, המלה נהגית אַשְׁשַׁמשׂ. אבל לפני אותיות הירח נשמעת הל' של 'אַל' הידוע.

הא' של הידוע נשמטת אחרי תנועה קודמת. למשל המלך והמלכה, בערבית מדוברת 'אַלְמַלִךּ וַלְמַלִכַּה'. אבי הבנות '.אַבּוּ (א)לְבַּנַאתּ'.

ה' צורת האותיות

9. כך נכתבות האותיות בערבית
ا ب ت ث ج ح خ د ذ س ش ر ز ص ض ط ظ
א ב ת ת֗ ג ח ח֗ ד ד֗ שׂ שׁ ר ז צ צ֗ ט ט֗
ع غ ف ق ك ل م ن ه و ي
ע ע֗ פ ק כ ל מ נ ה ו י

האותיות הערביות התפתחו מן הכתב הארמי המשמש כיום בעברית. אבל האותיות חוברו ביניהן, ונוטות להיות מאוזנות ולא מאונכות לשורה. כתוצאה מזאת גדל למשל הדמיון בין נ לבין ב. כדי להבחין הוסיפו הערבים נקודה לאות נ' מעליה ונקודה לאות ב' מתחתיה. באופן דומה, האות פ' והאות ק' אשר להן ראשים עגולים דומים, הוסיפו הערבים נקודה מעל האות עבור פ' ושתי נקודות מעל האות עבור האות ק'. לאות כלשהי צורה שונה אם היא מחוברת לאות הבא לאחריה, או מחוברת לאות הבאה לפניה, או היא באמצע המלה ומחוברת לפניה ולאחריה. יש אותיות, ד, ד, ר, ז אשר אינן מתחברות לאות הבאה אחריהן.

סדר האותיות שהבאנו למעלה הוא הסדר הנפוץ במלונים ומקובל בבתי הספר. מלבד סדר זה, יש גם סדר אותיות מקביל לעברי וקוראים אותו כך אַבְגַד הַוַז, חַטִי כַּלַמַן, שַׂעפַץ קֻרִשַת, תַ̇ חַ̇ דַ̇ צַ̇ טַ̇.

בסדר זה מופיעה שׂ במקום ס' העברית, ונספרת בערבית כאות נפרדת מש' ימנית, שׁ'. בעברית אלו שתי צורות של אותה האות . ( יש פרקים במקרא ובהם הפסוקים מסודרים בסדר הא''ב לפי האות הראשונה של הפסוק. בפרק ל''א במשלי עשרים ושנים פסוקים מסודרים בסדר כל אותיות הא''ב. מופיע רק פסוק אחד המתחיל בשׁ. במזמור קי''ט בתהלים קבוצות של שמונה פסוקים הפותחים באותה אות ומסודרים לפי הא''ב. מבין שמונת הפסוקים של האות ש, תערובת של שלשה אשר בראשם שׂ וחמשה שבראשם שׁ).

10. תא מרבוטה ואליף מקצורה
נראה כאן שני מקרים בהם באה האות ה''א בסוף המלה בעברית, ובערבית בא במקומה סימן מיוחד.

10א' תא מרבוטה ة
במלים מסוג נקבה, כגון ילדה, מלכה, מנוקדת האות השלישית של השרש בקמץ, והאות הנוספת ה' באה לצין שם עצם ממין נקבה. בנטיה הופכת ה'א לאות ת' כמו, מלכה, מלכת החיות, מלכתי וכד'. בערבית בא במקום האות ה'א הסימן המיוחד ة 'הנקרא 'תא מרבוטה'. הסימן הוא צרוף של הצורה של האות ה'א עם שתי הנקודות מעל האות ת' בערבית. כך המלכה תכתב الملكة. התא המרבוטה אינה נהגית בערבית המדוברת. חָכְמָה בעברית, חִכְּמָה בערבית מדוברת. בתרכית מבטאים את המלה בצורה חִכְּמֵת שהפכה לשם פרטי לבנים. הצורה התרכית חזרה לערבית ונכתבת בת' רגילה בסופה, חִכּֽמַת. כך עוד שמות פרטיים כמו טַלְעַת (הופעה)

10ב' אליף מקצורה ئ
פעלים מגזרת ל''ה ל''י בעברית בגוף שלישי עבר מסתימים בתנועת קמץ בתוספת אות ה''א כמו בנה, קנה. בנטיה מופיעה אות השרש יו''ד, כמו בניתי, בנין וכד'. בערבית בא במקום האות ה''א הסימן ئ הנקרא אליף מקצורה, וכך בנה, بنى. והנטיה בערבית بنئ ، بنيت בַּנַה, בַּנַיְתֻ ( היו''ד עצורית ומנוקדת בשוא). בעברית בנה, בָּנִיתִי (האות יו''ד מסמנת חיריק מלא בנקוד הנ').

11. התנועות
בערבית הספרותית סימנים רק לשלש תנועות, פתח, חיריק, וקבוץ.

נציג כאן את האות מ' מסומנת בתנועות הללו مَ مِ مُ בנוסף, סימן לשוא נח הנקרא שֻׂכֻּן, שֻׂכּּוּן مْ וסימן לדגש חזק (מכפל) הנקרא 'שַׁדַּה' , חזוק. مّ

יש הבחנה בין תנועה קצרה, ובין תנועה ארוכה, אשר נוספת לה אם הקריאה, א' או י' או ו'
مَا ، مِي ، مُو
בערבית המדוברת על ניביה השונים נשמעים גם הצלילים המתאימים לחולם וצירה וסגול, אך אין הם מופיעים בכתיבה.
בערבית המדוברת גם נחטפות תנועות. בערבית ספרותית כַּבִיר, כּבירָה, בערבית מדוברת כְּביר, כְּבירֵה.
בעברית עַין, בַּיִת. בערבית ספרותית עַיְן, בַּיְת ובערבית מדוברת עֵין, בֵּית, כצורת הסמיכות בעברית.

12. נקוד סופי של שמות עצם
תופעה מיוחדת לערבית הספרותית שאינה נשמרת בערבית המדוברת. האות האחרונה של שם העצם מנוקדת בתנועה לפי תפקיד העצם במשפט. כך נתרגם את המשפטים:
אמר הילד, שמעתי את הילד, אמרתי לַיֶּלֶד,
לפי הסדר, לערבית:
קַאלַ אַלְוַלַדֻ , כאן הילד הנושא במשפט והאות הסופית דל''ת מנוקדת בקבוץ, אַלְוַלַדֻ
שַׂמִעתֻ אַלְוַלַדַ, כאן הילד המושא הישיר במשפט והאות הסופית דל''ת מנוקדת בפתח, אַלְוַלַדַ
קֻלְתֻ לִלְוַלַדִ, כאן הילד מושא עקיף במשפט, והאות הסופית דל''ת מנוקדת בחיריק, לִלְוַלַדִ.
אותו נקוד סופי בחיריק יבוא אחרי שאר אותיות בכל''מ וגם אחרי מלות יחס (למשל עם, אל).
נקוד סופי בחיריק יבוא גם לסמן יחסת קנין - כאשר שם העצם ממלא תפקיד סומך, כמו בית הילד = הבית של הילד, בערבית בַּיְתֻל וַלַדִ.
כאשר שם העצם איננו מיודע נוספת נון (הנכתבת בסימן מיוחד) אחרי התנועה, וכך הוגים את המלים
וַלַדֻן, וַלַדַן, וַלַדִן המסומנות בערבית وَلَدٌ وَلَدًا وَلَدٍ

13. קשר עם ארמית

13א' שָלוֹם-שְׁלָמָא-שַׂלַאם
בהשואת תרגום המלה העברית שלום אנו רואים כי הארמית תופסת מקום בין העברית והערבית. ש ימנית בעברית ובארמית, לעמת ש שמאלית בערבית, תנועת פתח ארוכה בערבית ובארמית לעמת חולם מלא בעברית.

בתלמוד מסכת פסחים . מובאת המשנה 'ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור' ובהמשך בא בתלמוד הבאור 'חזרת חסא'. חַ֗ס, בערבית. ובעברית חדשה מקובלת המלה חַסָּה, שהותאמה מן הארמית. אבל הצורה חסא היא ממין זכר ( הא' שמשה בארמית לצין ידוע של שם עצם, אבל יותר מאוחר נשארה בשמוש גם לשם לא מיודע. בארמית הגלילית היה הכתיב בה', (המלך נכתב מלכה). והיה ראוי להעתיק אותה לעברית חס. הצורה חס מין זכר כמו בצל, גזר ועוד. באופן דומה, 'הבטוי בארמית 'לפום צערא אגרא' לפי הצער השכר, המלים 'צערא ואגרא, ממין זכר ומיודעות. המלה אגרא בארמית ראוי להעתיקה לעברית אֶגֶר, אבל התקבלה בשמוש הצורה אגרה. בערבית אַגִֹר= שכר.

13ב' תנועות חולם ופתח מלאות
בעברית שָׁלוֹם, בערבית שַׂלַאם, בארמית שְׁלָמָא. בעברית לֹא, בערבית לַא, בארמית לָא, לָאו.

13ג' האותיות ט, צ, ט̇ צ̇
כפי שהזכרנו בסעיף 2 למעלה מועתקת האות הערבית צ̇ כאות צ אם יש מלה עברית מקבילה למלה הערבית. למשל, צ̇יק, צ̇יקה בערבית = מצוקה, בעברית כמו צוק העתים. ארץ֗ בערבית = ארץ בעברית.

אבל גם האות ט̇ מועתקת במלים עבריות לאות צ. למשל ט̇הרה בערבית,צורת היחיד של צהרים בעברית. ט̇בי בערבית = צבי בעברית.̇בארמית יש הבדל בין ההתאמה למלים ערביות בשתי האותיות הללו. לאות ט̇ בערבית מקבילה ט בארמית.

בעברית מקובל השמוש בבטוי הארמי 'שלהי דקיטא' , סוף הקיץ, והמונח קיטנה לתאור מחנה נפש בקיץ, ובערבית המלה קיט̇, פרושה (חום) הקיץ. עט֗ם בערבית, עצם בעברית, עטם בארמית. על אבן שנמצאה בסביבות ירושלים והיתה כנראה ציון קבר כתובת ארמית 'לכה התית טמי עוזיה ולא למפתח' = לכאן הובאו עצמות עוזיה ולא לפתוח.

לאות צ̇ בערבית מתאימה בארמית האות ע. ארץ֗ בערבית = ארעא בארמית, מריץ֗ בערבית, חולה, מקבילה לו המלה הארמית מריע, כמו בבטוי שכיב מריע.

לסכום: ט̇בי בערבית = טביא בארמית, צבי בעברית. ט̇ל בערבית = טילא בארמית, צל בעברית:
ארץ֗ בערבית = ארעא בארמית, ארץ בעברית.

14. גלגולי מלים
בערבית מלים זהות לעברית, כמו יד, אב, ומלים אשר ראינו את דרך המעבר ביניהן, מאות ונקדה מעליה בערבית ולאות ללא הנקדה בעברית, מע֗רה = מערה, אֹֹח֗ = אח. ובנוסף חלוף בין ש' שמאלית לשׁ' ימנית, ח֗משׂה בערבית, חמשׁה בעברית. קימות גם מלים רבות מיוחדות לאחת מן השפות. ויש גם מקרים של משמעות קרובה בין המלים. בעברית שם העצם קול, ואין פעל מתאים לו. בערבית שם העצם קול = אמירה, והפעל קאל = אמר. בערבית אמר = פקד בעברית. בערבית פקד = אבד, וקרוב לו התאר נפקד, מי שמקומו חסר. חסר בעברית, הפעל ח֗סר בערבית פרושו בעברית הפסיד. הפעל פסד בערבית פרושו נרקב. שם העצם פסאד = שחתות.

יש משתמשים בעברית המדוברת בצרוף הערבי וַגַֹֹע רַאשׂ , כאב ראש, אשר יש לו גם משמעות של ענין או מצב מטריד, מַלְאֵה, מוגיע.



ליצירת קשר עם ד"ר אברהם שלום: abraham.shalom@gmail.com.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2019