|
א' האלף בית של הערבית1. האותיות בערביתמקורן בא''ב האשורי, הכתב המרובע של העברית. האותיות בערבית מחוברות ביניהן וצורתן השתנתה. בא''ב הערבי 28 אותיות, מהן 22 אותיות הא''ב העברי . בא''ב הערבי אין אות ס' אך ש' ימנית וש' שמאלית נחשבות לשתי אותיות נפרדות. בנוסף על אותיות הא''ב העברי באות עוד שש מן האותיות הללו וסימן נקודה מעליהן. כמו שבעברית כיום אנו כותבים, למשל, ג'ורג', לסמן צליל לועזי שאינו קים בעברית, באות עברית ועליה סימן גרש, בערבית מסמנים צליל ערבי שאיננו קים בעברית באות עברית או ארמית ועליה סימן נקודה. בעברית לאותיות בגדכפ''ת צליל שונה בין אות בדגש קל ובין אות רפה בלא דגש. בערבית אין סימן דגש קל. האות פ בערבית רפה תמיד. בעברית פָּתַח, פָּרָשׁ, בערבית פַתַח, פַארִשׂ, הפ' בראש המלה רפה. צליל האותיות ב, ג, ד, כ, ת, תמיד בדגש קל, בלא קשר למקומן במלה. בעברית נאמר כָּתַב, הכ' בראש המלה בדגש קל, ונאמר יכתב, הכ' רפה. בערבית כַּתַּב, בעבר וצורת העתיד יַכְּתֻּבּ. האות ו' מבוטאת כמו בעברית שנשתמרה בקהלות תימן ועירק, למשל. כמו W אנגלית ולא כמו V.
האות הערבית ג מבוטאת בערבית הספרותית כמו האות האנגלית G בשם העיר GENEVA . בערבית המדוברת המצרית האות מבוטאת כמו ג עברית.
בכתיבת ערבית באותיות עבריות מעתיקים חכמינו אות זאת בסימן ג ונקודה מעליה גֹ (כך למשל התעתיק ב'הגדה של פסח עם שרח ערבי',
הגדה בצרוף תרגום לערבית.)
חכמינו שהיו כותבים ערבית בתעתיק עברי היו מעתיקים אות ערבית זאת באות ג, לצין הגיה של ג רפויה בעברית, בלא דגש קל. כך שם
העיר בע֗דד בעירק היה נכתב בגדד, ומבוטא בג' רפויה. אם אבי המשפחה היה צבע, והמשפחה קבלה את השם צבאע֗ ובתעתיק לעברית מדוברת
בימינו סבג או סבאג. צורף זהב בערבית צאיג̇, הצורף אצאיג̇ או בתעתיק לעברית מדוברת אסיג. ( האות צ מבוטאת בעברית כמו צ בערבית
אבל במבטא האשכנזי והצברי האות נקראת כמו הצרוף ts במלה האנגלית its, ולכן בתעתיק צ מערבית מופיעה בספרים בימינו האות ס
במקום האות צ).
לשתי האותיות הללו במלים בערבית מקבילה אות אחת צ במלים בעברית. צ֗אן בערבית, צ֗ בפתח, המקבילה העברית צאן, הצ' בחולם, אבל נכתבת בא' אלמת. צ֗רר נזק בערבית, צורר, אויב בעברית. ארץ֗ בערבית, ארץ בעברית. וגם במקביל לאות ט֗ אנו מוצאים, טִ֗ל בערבית, צֵל בעברית, ט֗בי בערבית, כמו שם אותה מדינה אבו ט֗בי, צבי בעברית. בארמית מקבילות לשתי האותיות הערביות ט֗, צ֗ מלים בשתי אותיות שונות, ט' או ע', בהתאמה. כפי שנראה בסעיף 11 בהמשך. אם על פי הצליל אנו מתקשים לקבוע אם הכתיב בערבית הוא באות צ֗ או ט֗ נוכל לבדוק מה הכתיב אם יש מלה מקבילה בארמית. עט֗ם בערבית, עצם בעברית, עטם בארמית. כתובת ארמית שנמצאה במערה בסביבות ירושלים 'לכה התית טמי עוזיה ולא למפתח'. = לכאן הובאו עצמות עוזיה ולא לפתוח. ט֗הר, הופיע בערבית, צהר בעברית, חלון, צהרים, הזמן שמופיעה השמש בנקודה הגבוהה ביותר בשמים. ארץ̇̇ בערבית, ארץ בעברית. .
ת֗
ב' חלופי אותיות3. חלופי שׁ ימנית ו שׂ שמאליתלש' שמאלית בערבית מתאימה ש' ימנית בעברית. למשל, המספר 9 = תִּשׂעה בערבית, תִּשְׁעָה בעברית. ולהפך 10 = עַשַׁרַה בערבית, עֲשָׂרָה בעברית. רֹאשׁ בעברית, רַאשׂ בערבית. אם כן ש ימנית עברית אפשר שהמקבילה לה בערבית היא ש שמאלית או ת̇ ערבית. בערבית אין אות ס'. לאות ס' עברית מקבילה שׂ שמאלית בערבית. סִבָּה בעברית, שַׂבַב בערבית. סגד בעברית = שַׂגַדַ בערבית ומכאן שם העצם מסגד בעברית ומַשׂגִד בערבית. אבל שַׁיִב בערבית = זקן , ומקביל לו שָׂב בעברית. הכתיב סב, סבא מאוחר ומושפע כנראה מארמית. ג' נטית הפעליםבעברית נוטים מן השרש שבעה בנינים. בערבית מספר יותר גדול של בנינים בהם מקבילים לבנינים העברים ומהם דומים להם. למשל בנוסף לבנינים עם דגש בע' הַפֹּעַל יבוא בנין בלא דגש ובו פתח ארוך המסומן באות הנוספת א' בין פ' הַפֹּעַל ובין ע' הַפֹּעַל. בערבית גם בנין השתפעל, מצא תכונה מסוימת באדם או בחפץ. למשל מן השרש חשׂן, יבוא 'אִשְׂתַחשׂן דבר פלוני', מצא אותו טוב. גם מִשׂתַערִב מי שמאמץ לו תכונות של ערבי או מבקש להעמיד פנים כערבי. 'אִשׂתַוטַן' מי שהתנחל ב'וַטַן', מולדת שאינה שלו, כדרך שהתנחלו במזרח התיכון הכובשים שיצאו מחצי האי ערב. בטעות נכתב בשלטים שהוצבו בכבישים ביהודה ושומרון 'מסתוטנה', לצד שם ישוב ישראלי , המלה הנכונה לכתוב על השלט היא קַריַה , עירה בערבית.בבנין קל פעל, צורת הסביל היא בנין נפעל. שמע, נשמע. בערבית שַׂמַעַ, אִנְשַׂמַעַ. , במקביל לבנין קל ובנין נפעל בעברית. אך בערבית קימת גם צורת סביל באותו בנין, שֻׂמִעַ. צורת סביל פנימי. הצורה הפעילה נקראת 'מפעול', והצורה הסבילה נקראת 'מג'הול', נסתר. בעברית קימת בבנין פִּעֵל, הצורה הפעילה, בדגש בע' הַפֹּעַל, למשל, שִׁבֵּר, והצורה הסבילה בבנין פֻּעַל, שֻׁבַּר, גם כן בדגש בע' הַפֹּעַל. הצורה הסבילה בערבית היא בבנין קל, שֻׂמִעַ , ללא דגש. 4. חלוף בין פ' הַפֹּעַל ו' לי' הפעל הערבי וַלַדַ מקביל לו הפעל העברי 'ילד'. בנטיה בבנין בהפעיל מן השרש 'ילד' הפעל הוא 'הוליד' ולא 'היליד'. באותו אופן, בערבית המלה 'ורק' היא השם הקבוצי לנירות, או עלוה של צמחים. בעברית אנו מכירים בשם הצבע 'ירק', אבל הפועל בהפעיל 'הוריק' ולא 'היריק'. אנו מכירים את הבטוי 'כבוד ויקר' ממגלת אסתר, והפעל בהפעיל הוא הוקיר, באות ו'. בערבית וקאר, פרושו אות כבוד. כך גם שרש הפעל וגע בערבית יתאים לו השרש העברי יגע. הַפֹּעַל הערבי וַגִֹֹעַ , כָּאַב, ושם העצם וַגַֹֹֹע, כְּאֵב, מקבילים לצורות העבריות,הַפֹּעַל יָגַע, ושם העצם יָגַע אך אינן זהות במובנן. בנטיה בהפעיל של השרש יגע, מתקבל הַפֹּעַל הוגעתי, באות ו' במקום פ' הַפֹּעַל. 5. פ' הפעל נ' בעברית נופלת נ' הפעל בנטיה ( גזרת חסרי פ''נ) ובערבית היא נשמרת. נטית השרש נפל. בעבר נָפַל, בעתיד יִפֹּל, הנ' נשמטת ונטמעת בפ', הנכפלת(מסומנת בדגש חזק, מכפל). בצורה דומה נטית נזל. בעבר נָזַל, בעתיד יִזַּל אבל בערבית נַזַלַ, יַנְזִל. הנ' נשמרת. הנ' נשמרת בערבית גם בנטית בנין נפעל. בעברית בעבר נִשְׁמַע, בעתיד יִשּׁמַע. בערבית בעבר אִנְשַׂמַעַ, בעתיד ייַנְשַׂמִעֻ. 6. נ' בערבית, נעלמת בעברית. הנ' נשמרת בערבית גם בשמות עצם. נשוה בעברית בַּת, בִּתִי, בָּנוֹת ובערבית בִּנְת, בֵּנְתִי, בַּנַאת. המלה בת צורת הנקבה של בן, אך האות נ נטמעה עם הת', אשר נכפלה (מסומנת בדגש חזק, מכפל) בעברית אַתְּ, אַתָּה, אַתֶּם, ןבערבית מופיעה האות נ',אַנְתִ, אַנְתַ, אַנְתֻם. בעברית אַף, אַפִּי, בערבית אַנְף, אַנְפִי ד' שמות עצם7. חלוף חולם מלא בפתחא ארוכהבערבית עַאלַם, בעברית עוֹלָם. נקוד עאלם בערבית בתנועת פתח בצרוף אם הקריאה א' הופך לנקוד עולם בחולם מלא בעברית.כך גם בנטית הפעל, בעברית כּוֹתֵב, בערבית כַּאתִב. בצורה דומה בעברית שָׁלוֹם בערבית שַׂלַאם, הש' השמאלית בערבית מקבילה לה ש' ימנית בעברית. גם במעבר מערבית לארמית הופכת ש שמאלית לימנית , וימנית לשמאלית. אבל במעבר לארמית אין הפתחא הארוכה הופכת לחולם. כך המלים עַאלַם, שַׂלַאם בערבית, הופכות לעָלֽמָא, שָׁלְמָא בארמית. המלה רַאשׂ בערבית מקבילה לה רֹאשׁ בעברית, רֵישׁ בארמית. נראה כי הא' במלה כאן היא אחת משלש אותיות השרש ונשארת בעברית והופכת לתנועת צירה בארמית. טעות נפוצה בעתונות העברית בכתיבת מלים ערביות באותיות עבריות, לפעמים בהעתקה מן הכתיב באותיות לטיניות בידיעה שהתפרסמה בלועזית, היא להוסיף אות א' לסמן תנועת פתח קצרה. בתעתיק מערבית יש להבחין בין תנועת פתח ארוכה לקצרה, המלים נבדלות הן בהגיה והן במשמעות.המשקל פַאעִל בערבית מקביל למשקל פּוֹעֵל בעברית, צורת בינוני של הפֹּעל, למשל כַּאתִב = כּוֹתֵב, כנוי לסופר. המשקל פַעִיל בערבית בפתחא קצרה, מתאים למשקל פָּעִיל בעברית. למשל התאר חַמִיד, פרושו ראוי לשבח (מן הפעל חַמִדַ, אשר פרושו בערבית שִׁבֵּחַ).
בנטית הפעל בעבר, בעברית כָּתַב, בערבית ספרותית כַּתַבַ (ובערבית מדוברת כַּתַב). לעמת זאת שמות בעלי מלאכה, בעברית קַצָּב, נַגָּר התנועה השניה
מוטעמת ומנוקדת בקמץ ובערבית קַצַּאב, נַגַּאר, תנועה ארוכה מסומנת בפתח ובאות אלף כאם קריאה.
חוּט, חַ̇יְט
(הערה על הנקוד העברי. בפעל כתב, נקוד הת' בפתח, כאלו ההברה אינה מוטעמת, אבל בסוף פסוק יבוא קמץ. בספרי הדקדוק מתיחסים לנקוד
ההברה השניה ב'כתב' בתנועה קטנה,פתח, בהסבר כי הפעלים בצורת העבר והעתיד יוצאים מכלל ההברות. אבל יותר נכון שההברה נחשבת לא
מוטעמת, ורק בסוף פסוק מוטעמת ההברה השניה ומנוקדת בהתאם בקמץ. הסבר מפורט מופיע בספר דקדוק הפה והאוזן של עוזי אורנן.)ַַ
אותיות השמש הן דטלנת זסשרץ, בעברית שֶׁמֶשׁ, הַשֶּׁמֶשׁ, בערבית, שַׁמְשׂ, אַ(ל)שַּׁמְשׂ. הל' נכתבת ואינה מנוקדת ואינה נשמעת, ואות ש הראשונה נכפלת, המלה נהגית אַשְׁשַׁמשׂ. אבל לפני אותיות הירח נשמעת הל' של 'אַל' הידוע. הא' של הידוע נשמטת אחרי תנועה קודמת. למשל המלך והמלכה, בערבית מדוברת 'אַלְמַלִךּ וַלְמַלִכַּה'. אבי הבנות '.אַבּוּ (א)לְבַּנַאתּ'. ה' צורת האותיות9. כך נכתבות האותיות בערביתا ب ت ث ج ح خ د ذ س ش ر ز ص ض ط ظ א ב ת ת֗ ג ח ח֗ ד ד֗ שׂ שׁ ר ז צ צ֗ ט ט֗ ع غ ف ق ك ل م ن ه و ي ע ע֗ פ ק כ ל מ נ ה ו י האותיות הערביות התפתחו מן הכתב הארמי המשמש כיום בעברית. אבל האותיות חוברו ביניהן, ונוטות להיות מאוזנות ולא מאונכות לשורה. כתוצאה מזאת גדל למשל הדמיון בין נ לבין ב. כדי להבחין הוסיפו הערבים נקודה לאות נ' מעליה ונקודה לאות ב' מתחתיה. באופן דומה, האות פ' והאות ק' אשר להן ראשים עגולים דומים, הוסיפו הערבים נקודה מעל האות עבור פ' ושתי נקודות מעל האות עבור האות ק'. לאות כלשהי צורה שונה אם היא מחוברת לאות הבא לאחריה, או מחוברת לאות הבאה לפניה, או היא באמצע המלה ומחוברת לפניה ולאחריה. יש אותיות, ד, ד, ר, ז אשר אינן מתחברות לאות הבאה אחריהן. סדר האותיות שהבאנו למעלה הוא הסדר הנפוץ במלונים ומקובל בבתי הספר. מלבד סדר זה, יש גם סדר אותיות מקביל לעברי וקוראים אותו כך אַבְגַד הַוַז, חַטִי כַּלַמַן, שַׂעפַץ קֻרִשַת, תַ̇ חַ̇ דַ̇ צַ̇ טַ̇.
בסדר זה מופיעה שׂ במקום ס' העברית, ונספרת בערבית כאות נפרדת מש' ימנית, שׁ'. בעברית אלו שתי צורות של אותה האות .
( יש פרקים במקרא ובהם הפסוקים מסודרים בסדר הא''ב לפי האות הראשונה של הפסוק. בפרק ל''א במשלי עשרים ושנים פסוקים מסודרים
בסדר כל אותיות הא''ב. מופיע רק פסוק אחד המתחיל בשׁ. במזמור קי''ט בתהלים קבוצות של שמונה פסוקים הפותחים באותה אות ומסודרים
לפי הא''ב. מבין שמונת הפסוקים של האות ש, תערובת של שלשה אשר בראשם שׂ וחמשה שבראשם שׁ).
נציג כאן את האות מ' מסומנת בתנועות הללו مَ مِ مُ בנוסף, סימן לשוא נח הנקרא שֻׂכֻּן, שֻׂכּּוּן مْ וסימן לדגש חזק (מכפל) הנקרא 'שַׁדַּה' , חזוק. مّ
יש הבחנה בין תנועה קצרה, ובין תנועה ארוכה, אשר נוספת לה אם הקריאה, א' או י' או ו'
ליצירת קשר עם ד"ר אברהם שלום: abraham.shalom@gmail.com. אהרונסון | אוסי | אחד העם | אלקוצר | ביאליק | בן יאיר | בן-יהודה
בן-עזרא | ויג | חקשוריאן | לונץ | עוזיאל | עציון | פרנק | שושן | שלו | שלום כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2019
|
|