|
(עמוד 7 מתוך 7)
כבר אמרתי, שאין אני מתנגד לאידית, מפני שבה למדני רבי "עברי" והיסטוריה עברית. תמיהני, אם בזמנים אלו ובתנאים של עכשיו מסוגלה האומה לברוא לה מחדש לשונות חדשות, אידית חדשה. אבל דבר אחד גלוי וידוע לפני: באותה שעה, שהלשון העברית נעשתה חיה בארץ-ישראל, וכלשון חיה היא מתגלית ומופיעה על בימת החיים, – בשעה זו נתרופף הרבה מעמדה של האידית, וכנגדה נתחזקה הרבה, – אם מרצוננו או שלא מרצוננו, – עמדתה של לשון המדינה. ומכאן שהאומה העברית לא תוותר עולמית על הלשון העברית (אין אדם אשר יוכל להכריחנה לעשות דבר זה, גם לא זיטלובסקי); ומכיון שמשא של שלש לשונות הוא דבר שאי-אפשר לאומה – ממילא יוצא, ששקיעתה של האידית היא "הכרח היסטורי", ואין לשנותו. ובשביל קיומה של האומה העברית אין לנו, אלא להשליט בחייה את הלשון העברית. ואם היהדות הגרמנית, – והוא הדין הצרפתית והאיטלקית, – עומדת על סף החדלון הלאומי, הרי זה במדה מרובה, רק בשביל שנסתלקו מהלשון העברית. בשבילי הסוף הוא ברור וגלוי, ואני מוצא בו טרגיות מרובה. סוף סוף הרי היתה האידית אכסניה לכולנו. סוף סוף הריהו שפת אבותינו ואבות אבותינו; סוף סוף הרי יצרה האומה, התפללה, בכתה בלשון זו! נחמה אחת יש לי, שתהא לה ללשון האידית השארות-הנפש על ידי תרגומה, הטוב או הרע, ללשון העברית. אבל כל מה שלא יתורגם ממנה לעברית, אבוד יאבד וזכר לא יהיה לו. שום רצון טוב וכוונה רצויה לא יועילו כאן. זהו גזר דין מן השמים ואין מי שיעכב בעדו. מה שאירע לשש עשרה הלשונות ה"אידיות", הוא שיארע גם להשבע-עשרה. גזירה היא מלפני ההיסטוריה ואין לשנותה. יכולים אנו לקרוע על כך, יכולים אנו לחלץ את נעלינו כאבלים, יכולים אנו לשבת "שבעה" על הארץ – אך כל זה ללא הועיל. גזר הדין כבר נכתב ונחתם בטבעת ההיסטוריה – ואין להשיבו. גזירה היא! "רוצים אתם לפקק את חוט שדרתה של האומה ולפסוק את ראשה מעל גופה, וסבורים אתם, שעל ידי זה יעלה מה שהוא בידכם, שתשיגו על ידי כך איזו תכלית שהיא. אבל נעלם מכם דבר אחד, שכבר היה כדבר הזה בישראל בימיו של ירבעם בן נבט. גם הוא רצה לבנות במקום מרכז לאומי אחד לישראל בירושלים עוד מרכז שני, ולשם זה העמיד עגל אחד או שנים בשומרון, וחשב שעל ידי כך כבר עלה רצונו בידו. חשב וטעה. הכל יודעים, מה עלה בסופו של דבר. עשרת השבטים הללו אבדו בשבילנו, ואין איש יודע אפילו להיכן אבדו. נשארו בעולם רק אותם שני השבטים, שעמדו באמונם לקדשים ההיסטוריים שלה אומה". מכאן אתם למדים, שלא הרבים מכריעים, ולא הרצון מנצח. ולפיכך אין שאלה זו של הלשונות שאלה של רצון, או שאלה של רוב ומיעוט. מאמין אני באמונה שלמה בחושה הבריא של האומה הישראלית; ואומה זו לא תתן בשום אופן למי שהוא שיקפח את חוט שדרתה או שיפסוק את ראשה מעל גבה!! מה שהיה הוא שיהיה.
מתוך: פרויקט בן-יהודה
אהרונסון | אוסי | אחד העם | אלקוצר | ביאליק | בן יאיר | בן-יהודה
בן-עזרא | ויג | חקשוריאן | לונץ | עוזיאל | עציון | פרנק | שושן | שלו | שלום © כל הזכויות שמורות
|
|