|
כינויי הזמן, גם בעברית וגם בשפות האירופיות, מקורם בערבית – שפת המדע בימי הביניים*.
דקה – "קטנה", דקיקה, שאינה עבה. זוהי החלוקה הראשונה של השעה לחתיכות דקות.
שנייה –
אם הדקה היא יחידת הזמן הראשית, החלוקה המשנית שלה היא לשניות.
יֶרַח –
המילה הקדומה לחודש נגזרת מהמילה ◄ירח,
שקובע את משך החודש ב◄לוח העברי.
רִבְעוֹן –
תקופה של שלושה חודשים רצופים, לרוב הכוונה היא לאחת מן התקופות ינואר-מרץ, אפריל-יוני, יולי-ספטמבר
או אוקטובר-דצמבר. השימוש העיקרי במונח רבעון הוא בתחום הכלכלי (כגון דו"ח כספי רבעוני).
זמנים לא מדוייקיםרגע – זמן קצר אך בלתי מוגדר. בעבר גם מילה נרדפת לדקה.רגע כמימרא – זמן קצר ביותר; כהרף עין.
שעה קלה – זמן קצר שעובר מהר (על פי המקובל, בין רבע שעה לכמה שעות). ההיפך: שעה ארוכה.
זמנים מיוחדיםהוראת שעה – חוק שנחקק לפרק זמן קצוב. במקור, זהו מושג הלקוח מהמשנה (ההיפך מ"הלכה לדורות").יום העי"ן – מונח צבאי שאול מאנגלית ("D-day"). יום הע' נקבע לערב של יום המחרת ומשמעו הערכות. בעברית צבאית של פעם זה נקרא "עריכה" ומשם ה"עין". יש שיגידו שהעי"ן היא אות הפתיח של הערב הבא. שעת השי"ן – באותו אופן, שעת ההיערכות ("שין" על פי האות הראשונה של המילה שעה). *המושגים נטבעו במקור על ידי תלמי, המתמטיקאי והאסטרונום היווני שחי באלכסנדריה שבמצרים במאה השניה לספירה. הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022
|
|