כינויי הזמן, גם בעברית וגם בשפות האירופיות, מקורם בערבית – שפת המדע בימי הביניים.

דקה – "קטנה", ההיפך מעבה. בקוד הקשר הצבאי, חמש "קטנות" פירושו חמש דקות.
[ובאנגלית, למילה minute יש שני מובנים: דקה על השעון, וגם קטן, זעיר]

שנייה – אם הדקה היא יחידת הזמן הראשית, החלוקה המשנית שלה היא לשניות.
[ובאנגלית, second פירושו שני וגם שנייה על השעון]

יֶרַח – המילה הקדומה לחודש נגזרת מהמילה ◄ירח, שקובע את משך החודש ב◄לוח העברי.
[ובאנגלית, המילה month נגזרת מהמילה moon = ירח]

רִבְעוֹן – תקופה של שלושה חודשים רצופים, לרוב הכוונה היא לאחת מן התקופות ינואר-מרץ, אפריל-יוני, יולי-ספטמבר או אוקטובר-דצמבר. השימוש העיקרי במונח רבעון הוא בתחום הכלכלי (כגון דו"ח כספי רבעוני).

זמנים לא מדוייקים

רגע (moment) – זמן קצר אך בלתי מוגדר.
כמו בשיר:

הביטויים השגורים בלשוננו כגון "תשע וחמישה", "עשרה לשמונה" וכו', מקורם כנראה בהתייחסות לרגעים ולא לדקות, ולכן הם באים בלשון זכר: "תשע וחמישה [רגעים]". נדמה לי שזו צורת הדיבור שהיתה נהוגה לפני חידוש המילה דקה ומאז היא הפכה שגורה בשפת הדיבור.

הרף עין; רגע כמימרא – זמן קצר ביותר

שעה קלה – זמן קצר שעובר מהר. על פי המקובל - בין רבע שעה לכמה שעות. ההיפך משעה ארוכה.

זמנים מיוחדים

הוראת שעה – חוק שנחקק לפרק זמן קצוב. במקור, זהו מושג הלקוח מהמשנה (ההיפך מ"הלכה לדורות").

יום העי"ן – מונח צבאי שאול מאנגלית ("D-day"). יום הע' נקבע לערב של יום המחרת ומשמעו הערכות. בעברית צבאית של פעם זה נקרא "עריכה" ומשם העי"ן. יש שיגידו שהעי"ן היא אות הפתיח של הערב הבא.

שעת השי"ן – באותו אופן, שעת ההיערכות (שי"ן על פי האות הראשונה של המילה שעה).