שני צירופים דומים קיימים בעברית למילה "ברית" – בן ברית ובעל ברית. למרות הדמיון ביניהם, לשני הצירופים הללו משמעות שונה.

בזמן המקרא, הברית ציינה הסכם של קבע שאין להפירו, ובריתות נכרתו גם בין בני אדם, וגם בין אדם ואלוהיו. בסיפור נוח, למשל, מסופר שאלוהים כורת ברית עם נוח ועם בניו ומתחייב שלא יהיה עוד מבול על הארץ. ברית מקראית נוספת היא כמובן הברית של ה' עם בני ישראל, ועיקריה כתובים על "לוחות הברית". ועוד ברית ידועה היא "ברית הנישואין" שהיא ההתחייבות ההדדית בין בני הזוג.

כשאומרים בעברית "ברית" סתם, הכוונה היא לברית שבין עם ישראל לאלוהיו, ובפרט זהו קיצור לצרוף "ברית מילה" (בריתו של אברהם אבינו), המשמשת כעדות לברית הזאת שבין העם לאלוהיו.

מה פירוש בן ברית?

המילה "בן" בצירוף הזה פירושה השתייכות של אדם לקבוצה. כמו ש"בן בית" הוא אדם השייך לבית ולמשפחה; "בן תורה" הוא תלמיד תורה, אדם השייך לעולם התורה; כך "בן ברית" הוא יהודי, מי ששייך לעם ישראל ומקבל עליו את הברית שבין עם ישראל ואלוהיו.

כך אנו מוצאים במקורות:

• נכסים שהן של בני ברית (משנה, ב"ק א ב)
• ועל פי עדים בני חורין ובני ברית (משנה, ב"ק א ג)
• הוי יודע שהוא בן ברית (תוספתא, סנהדרין יא א)
• וכתוֹב לחיים טובים את כל בני בריתך (מתפילת הימים הנוראים)

לעומת זאת, בעל ברית הוא כל מי שכורתים איתו ברית – יהודי או לא יהודי, אדם פרטי או מדינה.

גם בעלי ברית מוזכרים במקורות, למשל:

• אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם (בראשית יד יג)