צירוף סמיכות הוא צירוף של שתי מילים סמוכות זו לזו המהוות יחד יחידה לשונית אחת. המילה הראשונה מביניהן נקראת נסמך והשנייה סומך (דרך פשוטה לזכור את זה: המילה נסמך קודם למילה סומך על פי סדר האלפבית). לצירוף סמיכות יש כמה תכונות המבדילות אותו מסתם רצף של שתי מילים:

1. כשמילה באה כנסמך בצירוף סמיכות, יש לרוב שינוי בצורתה ובאופן הגייתה.
   • למשל, מילה בנקבה המסתיימת בנפרד בה"א תשנה את הסיומת שלה לתי"ו (חופשה - חופשת מחלה).
   
   
2. ביידוע של צירוף סמיכות, ה' הידיעה מקדימה את הסומך (המילה השנייה) בלבד [◄]
   
   
3. אין להוסיף מילים בין הנסמך לסומך.
   • תואר של צירוף סמיכות נוסף בסופו: עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת (ישעיהו לו א)
   
   
4. כינוי קניין חבורים נוספים אל הסומך בלבד
   • אם צירוף הסמיכות הוא צירוף כבול לרוב אין מוסיפים לו כינוי קניין חבור, למעט מספר מצומצם של יוצאי דופן כגון "בבית ספרנו".
   
   
5. בריבוי של צירוף סמיכות, סיומת הריבוי נוספת תמיד אל הנסמך, ולעיתים נדירות גם אל הסומך [◄]
   
   
6. אפשר להפוך צירוף סמיכות לתואר, אבל לרוב זה לא מומלץ:
   • באר שבע - באר שִׁבְעִי, ימי ביניים - ימי ביניימי
   
   
7. יידוע של צירוף סמיכות שהפך לתואר נדיר מאוד. יש ליידע בו את הסומך בלבד:
   • בית לחם - וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי (שמואל א טז א)
   • לא תקני: המסגרת הבית-ספרית
   
   
8. רצוי שלא יהיה יותר מנסמך אחד לאותו הסומך
   
   
9. לנסמך אחת יכולים להיות כמה סומכים:
   • כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב [..] כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל (בראשית ד כא-כב)