השפה העברית - חזרה על מילת היחס

בעברית יפה יש לחזור על מילת היחס לפני כל מושא:

אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ (מלכים א ה ה)
וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה (דברים כח לז)
יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת (ישעיהו נו ה)
על הדבש ועל העוקץ, באמת ובתמים וכו'

כלל זה מוכר לעיתים בשם "כלל בראשית ברא", על פי הפסוק הראשון בספר בראשית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". הכלל חל על מילות יחס, על אותיות שימוש ועל המילים את ושל.

וכמו לכל כלל, גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל. במצבים מסויימים, בין מטעמי נוחות ובין מטעמי בהירות, ניתן לוותר על החזרה על מילת היחס. הוויתור על מילת היחס החוזרת אופייני במיוחד לשפת הדיבור.

הנה כמה דוגמאות מן המקורות:

צרופים כבולים: וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה (בראשית יט כח); בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ (תהילים יב ג)
קבוצה שאין להפריד אותה: וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע (דבה"יב כד יד)
רשימות ארוכות: הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר. הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל; הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב (תהילים קנ ד-ה)
ריבוי של מילות יחס: בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין יא)