מי שנִמְנֶה עִם קבוצה כלשהי הוא מי שמשתייך אל חבריה: "היא נמנתה עם מקימות היישוב".

המילה נמנה (מהשורש מנ"י) היא מלשון מנייה, ספירה. כאשר אדם נמנה עם החברים בקבוצה הוא נספר יחד איתם. מילה נוספת משורש זה היא מניין:

• "דרוש מניין כדי לקיים תפילה בציבור" - יש לספור עשרה אנשים.

אחרי המילה נמנה תבוא מילת היחס עם (ולא על):

• "מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה" (פסחים ח פז)
• "לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים" (ברכות ז מז)

[ע"ע: ◄מנוי או מינוי]