צמד המילים פריסה ופרישה מייצג שני כתיבים שקולים של אותה מילה. הכתיבים מקורם בתקופות שונות של העברית: הכתיב בשי"ן הוא מתקופת המקרא; הכתיב בסמ"ך – מלשון חז"ל.

נהוג להבחין בין שני הכתיבים באופן הבא:
פרישה (spreading)

• מתיחה, פתיחה לרווחה (של מפרש, כנפיים, קלפים, ◄ידיים וכו')
• אפשר לדעתי גם במשמעות של פתיחת קובץ מחשב דחוס (decompression)

פריסה (slicing)

• חיתוך לפרוסות (כגון פריסת לחם)
• התפרסות של כוחות בשטח (deployment)

בשורשים פרס/פרש מוצאים גם את הביטוי:

• פרישת שלום – ביטוי מאוחר שמקורו בתפילה ("פרוש עלינו סוכת שלומך" - מתוך תפילת ערבית לשבת ומועדים). המילה פְּרוֹשׂ בתפילה נכתבת דווקא בשי"ן, כמו בכתיב הקדום, התנ"כי, של המילה. היום מקובל גם הכתיב "פריסת שלום", בסמ"ך.

בנוסף לזה, קיים גם ביטוי הנכתב תמיד בסמ"ך והוא כנראה בא משורש אחר:

בפרוס החג – ביטוי שמקורו בלשון חז"ל. במשנה נמנים שלושה חגים שהביטוי הזה חל עליהם: "בפרוס הפסח, ובפרוס העצרת, ובפרוס החג" (משנה, שקלים ג א). שלושת החגים האלה (פסח, שמיני עצרת ושבועות) מתחילים כולם באמצע החודש או אחריו. "בפרוס החג" פירושו כנראה בתחילת החודש שבו חל החג.

במקורות, הכתיבים "פרס" ו"פרש" שימשו לשתי המשמעויות בערבוביה.

• בתנ"ך, בספר משלי: פרישה במשמעות של פתיחה לרווחה: רֶשֶׁת, פּוֹרֵשׂ עַל-פְּעָמָיו (כט ה)
• לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי: הנוטע אוהלין בשבת ... אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת (שבת כ יז)
• ובתוספתא: מעשה בר' אליעזר שהיה מיסב בסוכתו ... אמר לו מהו לפרוס עליה סדין (סוכה א ט)
• בספר איכה: עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם ( ד ד)
• ובתלמוד הבבלי: דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים (פסחים ג עב)
• במילונים המקצועיים של האקדמיה ללשון יש הטיות רבות של "פרס" במשמעות של התרחבות והתפשטות; "תפרוסת" מצוי בשימוש המטאורולוגים והגאוגרפים, ו"תפרושת" הוא מונח של ספנים.