המילה מאוד משמשת אותנו היום בעיקר כתואר הפועל ("יפה מאוד", "אהבתי מאוד"). בתנ"ך היא שימשה גם כשם עצם. למשל, בקריאת שמע: וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים ו).

הפרשנים התקשו להסביר את הפירוש המדויק של המילה מאודי, שהיא גם תואר הפועל וגם נוטה כשם עצם.

• תרגום אונקלוס מפרש: נכסים; הגמרא: ממון.
• הרמב"ם אומר: "נקודה אחת יש בגלגל השמש, וכן בשאר גלגלי השבעה כוכבים, בעת שיהיה הכוכב בה, יהיה גבוה מעל הארץ כל מאודו" (מ"ת, הלכות קידוש החודש, יב ז). כלומר בכל מאודו - בצורה מקסימלית.

היום מקובל להבין את המילה "מאוד" כשם עצם במשמעות של שפע וכוח: בכל מאודי - בכל כוחי. למילה מעודי יש צורה דומה, אך היא בעלת כתיב שונה ומשמעות שונה.

גם "מעודי" היא מילה תנ"כית והיא נגזרת מצירוף של מ- (מאז) + עוד (עדיין) + -י (שלי).
פירושה: "תמיד הייתי", "בכל חיי".

היום משתמשים במילה "מעודי" בדרך כלל ביחד עם פועל ובשילוב המילה "לא":

• ויקיר ישן בלילה ההוא שְנַת-מלכים, כאשר לא ישן מעודו (ת' דוד פרישמן)
• ואת חכמת החשבון לא אהבתי מעודי (י"ל פרץ)
• מעודי לא שמעתי לשון יפה, מקורית ומצלצלת כזו (ח"נ ביאליק)