השפה העברית
מקף וקו מפריד
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010
שאלה של פיסוק
שאלה של פיסוק
לדף הקודם | לדף הבא
מקף (־)
קו המקשר מלים או חלקי מילים למושג אחד.
  • המילית "דו" ושם: דו־כנף, דו־חיים.
  • תחילית ומספר: מה־18 ועד ה־24 בספטמבר, כ־500 אנשים.
  • תחילית ומילה בשפה זרה: ה־Spam.
  • לשם הדגשה וכחיקוי לשפת הדיבור: ה־קלידן, ה־כדורגלן.
  • בסוף שורה, כאשר מילה נחתכת לשניים בגלל חוסר מקום.

בעבר היה מקובל לחבר במקף מילים המאוחדות למושג אחד, אולם היום אין מקפידים על כך:
  • מילית או מילת יחס ושם: תת־אלוף, בעל־פה.
  • שמות מקומות: תל-אביב, רמת-גן, באר-שבע.
  • מילה כפולה: יום־יום, לאט־לאט.
  • סמיכות שאינה ניתנת לפירוק (שפת־אם לעומת שפת הדיבור).
    • המקף הוא קו קצר וגבוה (־), הנמצא על הקצה העליון של השורה.
    • משני צידי המקף אין רווחים.
    • במקלדות מחשב, מאחר שלא קיים מקש מיוחד עבור המקף, נהוג להשתמש בסימן המינוס (-).
    • ניתן להקליד את סימן המקף על ידי הקשה על ALT 0206 (◄איך להקליד סימנים מיוחדים).

    קו מפריד ()
    קו המשמש להפרדה בין חלקי המשפט.
    • כתחליף לפסיק: לאחר חלק ייחוד, לפני כינוי מסכם, לפני חלק של המשפט שיש בו משום הפתעה וכו':
      כתבי יד מאוחרים של המשנה ושל חיבורים אחרים של ספרות חז"ל – חלו בהם ידיים.
    • במקום שיש השמטה במשפט: פלוני רוצה תורה, ואלמוני – סחורה.
    • כתחליף לנקודתיים, לפני מילים או צירופים שהם פירוט או תוכן או הסבר של מה שקדם להם:
      הריחוף הוא מהיר – כמאה קילומטרים בשעה.
    • לעתים בא קו מפריד בין הנושא לנשוא במשפט שמני שאין בו אוגד (דרך שכיחה בכותרות):
      מועמד המפלגה לראשות העירייה – האלוף במילואים א"א.

    • את הקו המפריד כותבים בקו ארוך יחסית (–).
    • משני צידי המקף יבואו רווחים.
    • במקלדות מחשב, מאחר שלא קיים מקש מיוחד עבור הקו המפריד, נהוג להשתמש בסימן המינוס (-).
    • ניתן להקליד את סימן הקו המפריד על ידי הקשה על ALT 0150 (◄איך להקליד סימנים מיוחדים).
    • תוכנת Word הופכת מינוס שלפניו ואחריו יש רווח לקו מפריד באופן אוטומטי.
    • ניתן בתוכנת Word להקליד את הקו המפריד במפורש על ידי לחיצה על מקש ה-CTRL ועל המינוס שבקצה הימני העליון של מקלדת הספרות. אפשרות זו שימושית כאשר אין רווחים אחרי הקו המפריד (ראו קו מפריד לציון טווח, בהמשך).

    זוג קווים מפרידים
    מציינים קטע שנוסף למשפט לשם הבהרה והרחבה.
    • לציון הסגר באמצע משפט (במקום פסיקים או סוגריים):
      • שמה לפני הרבה שנים – צעיר ועז אז הייתי – כרמים רחוקים נטרתי.
      • יש להרים על נס את עבודתו הפורייה של שד"ל בזמנו ואת מפעליו היקרים של – ייבדל לחיים – ר' חיים בראדי בדור הזה.
    • לציון תמורה, בעיקר תמורה מפרטת הבאה באמצע משפט: כל הקדושות – ארץ ישראל, ירושלים, הר הבית, המקדש, הלוחות – אין בהן קדושה בעצמן ולא נתקדשו אלא במעשה המצוות.

    קו מפריד לציון טווח
    קו מפריד משמש גם לציון טווח, לחיבור בין איברים מאותו הסוג, לקישור בין שמות וכיו"ב:
    • טווח ("עד") בין מספרים (בספרות או באותיות) או בין מקומות וכיו"ב. למשל: קו חיפה–ירושלים; סעיפים ג–ח; בשנים תשמ"ח–תשנ"ג; עמ' 47–53; ערכים שלל–שתת; בין השעות 16:00–18:00; קשר עין–יד.
    • חיבור בין אותיות לועזיות: אף–בי–איי, סי–איי–איי, אס–או–אס.

    • לכתיבת הקו המפריד לציון טווח נהוג להשתמש בסימן המינוס (-).
    • בציון טווח אין שמים רווח לפני הקו המפריד או אחריו.
    • את המספרים יש לכתוב כסדר כתיבת המילים בעברית, כלומר מימין לשמאל.
      למשל: עמ' 47–53 [ולא 53–47].

    בדפוס מקובל להשתמש בשני סוגים של קווים מפרידים:
    • קו מפריד קצר יחסית הנקרא N-Dash (אורכו במקור היה כאורך האות N). בקו מפריד זה משתמשים לציון טווח. ניתן לקבלו במחשב על ידי הצירוף ALT+150.
    • קו מפריד ארוך יחסית הנקרא M-Dash (אורכו במקור היה כאורך האות M), לעיתים ללא רווחים לפניו ואחריו. בקו מפריד זה משתמשים להפרדה בין חלקי המשפט. ניתן לקבלו במחשב על ידי הצירוף ALT+151.

    הנחיות האקדמיה ללשון בנושא הפיסוק.


  • כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2010