מילון השפה העבריתלדף הבית
רוח
כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2011
1. רוּחַ
תנועה של האוויר; בפרט: התופעה האטמוספירית של תנועת האוויר המקיף את כדור הארץ.

וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה (שמות יד כא).

*ברבים: רוּחוֹת.

מין במקורות: זכר ונקבה.
» וְאֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא-רוּחַ (ישעיהו נז יג)
» וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה (איוב א יט)

רבים: רוחות

באנגלית: wind.


2. רוּחַ
ארכאי: כיוון.

"חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו" (משנה, עירובין ט ה).

באנגלית: direction.


3. רוּחַ
המהות המופשטת של דבר או של אדם. נפש, נשמה. משל לנחישות של האדם ולערכיו.

  • וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם (יחזקאל יא יט)
  • לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ-- כִּי-אַתָּה אֱלוֹהָי: רוּחֲךָ טוֹבָה; תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר (תהילים קמג י)


באנגלית: spirit, soul, essence.





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2011