אֵזוֹב
ארכאי: צמח קטן (כלשהו); עשב בעל תכונות טיהור.

תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר (תהילים נא ט).
מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר (מלכים א, ה יג).

באנגלית: little plant, herb; hyssop (in biblical translations).