אז רציתי למחות את מחאתי הקטנה על "מנשק" המשתמש.
כי עם כל האהבה שיש בין המחשב למשתמשים, נשמע לי מופרז לדרוש מכל משתמש נשיקה לפני שהוא מדבר
עם המחשב
.
נשיקות זה טוב, כמובן, אבל האם "מנשק המשתמש" זה לא קצת מוגזם? האם צריך מנשק משתמש רק כדי לשאול שאלה קטנה?
ולא זו בלבד, אלא שלמשתמשים היום יש כבר "דרישת מנשק"1! ועוד מעט יהיה כבר צורך גם בבדיקת מנשק2 – הרי מי יודע אם המשתמש לא הגיע בדיוק ממנשק רכבת3"? והכי מזעזע זה שהיום כבר לא אכפת אם המנשק הוא אנושי או מנשק אדם מכונה4. ואני שואל: עד לאן הגענו? איפה טעינו? האם באמת כבר אין הבדל בין השניים?
וקצת יותר ברצינות - נראה לי שהאקדמיה לא חשבה על זה עד הסוף. למשל, על הפועל השימושי מאד: "להתממשק עם..". בנוסח, התכנית שלי צריכה להתממשק עם התכנית שלך. האם האקדמיה באמת מצפה שהתכניות יתמנשקו זו עם זו או ינשקו זו לזו?
אני לא חושב שהמילה ממשק היא רעה כל כך. היא נגזרת אמנם מהמילה משיק שהשורש שלה הוא נש"ק ולא מש"ק, אבל זה בסה"כ ◄שורש תנייני, שהוא לא דבר כל כך חריג בשפה.
ממונחי האקדמיה:
1 דרישת מנשק,
מאנגלית Interface Requirement. כאשר מתארים את הנדרש ממוצר מסויים, הדרישות כוללות גם דברים מסויימים מהמנשק.
2 בְּדִיקַת מִנְשָׁק, מאנגלית Interface testing.
3 מִנְשַׁק גַּלְגַּל-פַּס, מאנגלית Wheel rail interface.
4 מִנְשַׁק אָדָם-מְכוֹנָה, מאנגלית Man-machine interface.