השפה העברית - קפא על השמרים

יש בעברית שני ביטויים דומים העוסקים בשמרים, ואף אחד מהם אינו קשור לבצק...

הביטוי הראשון הוא קפא על השמרים.
בלשון ימינו, "קופא על השמרים" פירושו שמרן, אדם הנרתע משינויים ומחידושים ומסרב להתאים את עצמו לעולם המשתנה. לרוב משתמשים בביטוי על דרך השלילה: "לא קפא על השמרים" - התפתח, התחדש.

במקור זהו ביטוי תנ"כי המופיע בדברי הנביא צפניה (א יב-יג):
וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם (שימו לב לכרמים וליין)

הביטוי השני הוא שקט על השמרים.
היום נוהגים לכנות בכינוי הזה את מי שמסתפק בקיים ואינו מחדש. בניגוד לו, מי ש"אינו שוקט על השמרים" הוא אדם נמרץ ותוסס, שאינו מסתפק במצב הקיים ומנסה תמיד ליזום דברים חדשים.

וגם הביטוי הזה מקורו בתנ"ך:
שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר (ירמיהו מח יא). גם כאן, שימו לב לדימוי של הנוזל השומר על טעמו וריחו.

אבל אם לא מדובר בשמרי בצק, לאילו שמרים הכוונה

ובכן, נוסף על תפקידם בהתפחת בצק, השמרים משמשים גם בייצור היין: השמרים הם סוג של פטריות חד תאיות הנמצאות באופן טבעי על קליפת הענבים בצורה של שכבה אבקתית דקה. בתהליך ייצור היין, שמרי היין מפרקים את סוכר הענבים לאלכוהול בתהליך של תסיסה המלווה בחום. כאשר תהליך התסיסה מסתיים, מזקקים את היין כלומר מפרידים ממנו את שאריות השמרים.

הוספת שמרים ליין

התהליך הזה היה מוכר כבר בזמן התנ"ך. שימו לב לפסוק הבא: וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל-הָעַמִּים, בָּהָר הַזֶּה, מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים (ישעיהו כה ו). כלומר, על פי הפסוק, שמרים הוא כינוי ליין הלא מזוקק, שנמצאות בו עדיין שאריות השמרים.

עתה אפשר לחזור ולהסביר את המשמעות המילולית של שני הביטויים. מי ששוקט אל השמרים סיים כבר לתסוס והוא נח לו בשלווה עם השמרים. ומי שקופא על השמרים סיים כנראה מזמן את תהליך התסיסה (המייצר חום) והוא עומד קפוא ללא תנועה מעל השמרים. רש"י מפרש את הפועל קפא על פי משמעותו בארמית - לצוף, ומכאן אולי "קופא על השמרים" – צף על השמרים.