הנה ביטוי מלומד ונדיר יחסית, אולי בגלל לשונו הארכאית. הביטוי מתאר התנהגות שנכפית על אדם מלמלעלה, ושאין לו אפשרות לערער עליה או לסטות ממנה ימינה או שמאלה. למשל: "למרות התנגדות מנהלי הסניפים, המטה כפה הר כגיגית את שינוי הנהלים על כל עובדי החברה". הביטוי הזה מעלה כמה שאלות, לא כולן בתחום הלשון, אבל מבחינה לשונית, הקושי בביטוי הוא ברור: איך אפשר "לכפות" על מישהו הר, לא כל שכן "לכפות" עליו גיגית?

מקור הביטוי הוא בתלמוד הבבלי, במדרש על סיפור מתן תורה. בתורה מסופר כי: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט יז). "בתחתית ההר", כלומר למרגלות ההר, לפני שמתחילה העלייה. מבחינת פשט הפסוק, אין כאן כל קושי; אבל התלמוד מקשה בכל זאת ותוהה איך יכול להיות שהעם התייצב מתחת להר. רב אבדימי בר חמא נותן את ההסבר הבא: "כפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת פח א).

כאן אולי המקום לבחון את הפועל "כפה" בצורה קצת יותר מעמיקה. הפועל הזה משמש בתלמוד בכמה מובנים. בין השאר, במשמעות של היפוך או של כיפוף. למשל "כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה" = הופכים קערה על הנר; "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו" = מטים (כופפים) את הסל כדי שהאפרוחים יוכלו לעלות ולרדת. השורש כפ"ה קרוב אל שני שורשים אחרים: כפ"ף, שפירושו לכופף פיזית וגם בהשאלה "להיות כפוף למישהו" כלומר לעשות את דבריו, וכפ"ת - במשמעות של "לקשור". ב◄לשון חז"ל רואים לעיתים קרובות חילופים כאלה בין גזרות שונות ובין שורשים קרובים, למשל הפועל "יצתה" ("יצתה בת קול") מחליף לעיתים בלשון חז"ל את הפועל "יצאה".

כלומר, הפועל כפה שבביטוי "כפה עליו הר כגיגית" אין פירושו "כפייה" במובן של "לכפות" או "להכריח", אלא כנראה לכופף (לכוף, להפוך) את ההר על האנשים כך שיסגור עליהם מלמעלה כמו כיפה או כמו גיגית הפוכה. הפירוש הזה מתאים גם להמשך הסיפור בתלמוד: "ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם", כלומר ההר ההפוך יסגור עליהם ויהפוך לקבר.