יש שני ביטויים קרובים שמקורם בתנ"ך: "לזעוק חמס" ו"לצאת חוצץ".

לזעוק (לצעוק) חמס פירושו לקרוא לעזרה כנגד אלימות או עוול:

• הֵן אֶצְעַק חָמָס, וְלֹא אֵעָנֶה; אֲשַׁוַּע, וְאֵין מִשְׁפָּט (איוב יט ז)

לצאת חוצץ הוא ביטוי קשה יותר שעבר גלגול מעניין. מקורו של הביטוי בספר משלי (ל, כד-כח):

אַרְבָּעָה הֵם, קְטַנֵּי-אָרֶץ; וְהֵמָּה, חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: הַנְּמָלִים, עַם לֹא-עָז; וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם. שְׁפַנִּים, עַם לֹא-עָצוּם; וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם. [◄] מֶלֶךְ, אֵין לָאַרְבֶּה; וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ. שְׂמָמִית, בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ; וְהִיא, בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

אני חושב שכל משלי החיות ברורים למעט המשל על הארבה. ובכן - הארבה יוצא חוצץ, כלומר מתחלק לנחילי ענק. השורש חצ"ץ קרוב אל השורש חצ"י במובן של לחצות לחלקים (את ענן הארבה): הארבה יודע להתעופף בנחילים, להתפלג לנחילי משנה ולהתאחד חזרה בלי מנהיג שידאג לשמור על הסדר.

במשך הזמן, הביטוי הזה שינה את משמעותו. בהתחלה, "לצאת חוצץ" היה שם ציורי להתארגנות מסודרת כמו של נחיל ארבה. והיום, כאשר "יוצאים חוצץ" נגד החלטה שלטונית או תופעה נפוצה בציבור, הכוונה היא שתוקפים אותה ומתנגדים לה באופן חריף: "הרב שך יצא חוצץ נגד המשיחיות של חב"ד" – פירושו שהוא תקף אותה בחריפות.

יש אם כן דמיון בין שני הביטויים: כשרוצים למחות נגד תופעה שלילית, אפשר "לצאת חוצץ" ואפשר "לזעוק חמס". אם מתעקשים, אפשר (בסלנג ישראלי עדכני) אפילו "לצאת חומוס".

אבל "לצאת חמס"? – לא הגיוני.