מי שאינו מכחיש טענה שנטענת כלפיו נחשב כאילו הוא מודה בה.

על פי התלמוד: "שתיקה כהודאה" (ב"מ לז ב), "ושתיקה כהודאה דמיא" (יבמות לז ב).

ובתקנות סדר הדין האזרחי נכתב:
"כל טענת עובדה שלא הוכחשה בכתב הגנה או בכתב תשובה שכנגד במפורש או מכללא,
או שלא נאמר עליה כי אין מודים בה, רואים אותה כטענה שמודים בה".

דמי (מארמית) – דומה, נחשב. מכללא (מארמית) – כלל שלא נאמר במפורש אך ניתן להסיקו מתוך הדוגמאות.