כשצריך להכריע בין שתי טענות סותרות יש להעדיף את הצד שבטוח יותר בטענתו.

התלמוד (כתובות יב ב) מביא את הדוגמה הבאה:
ראובן אומר לשמעון: השב לי כסף שהלוויתיך ושמעון אומר: איני יודע (אם לוויתי ממך).
במקרה כזה קובע התלמוד כי שמעון חייב לשלם -
כי ראובן טוען טענת ברי (בודאי, הדבר ברור לי) ושמעון טוען שמא (אולי, אינני זוכר).

ברי (מארמית) – ברור. שמא² (מארמית) – חשש, ספק; אפשרות לא ודאית.